חרדה חברתית

מאפייני חרדה חברתית

חרדה חברתית היא פחד מוגבר ולא רציונאלי ממצבים חברתיים, העלולה לגרום  לרגשות ותחושות לא נעימים ואף בלתי נסבלים. חרדה חברתית היא אבחנה חדשה יחסית (DSM-III, 1980) למרות ששכיחותה באוכלוסייה גבוהה (כ –  13% ). פחדים וחששות  ממצבים חברתיים  הם דבר טבעי, אולם אצל אנשים מסוימים נוצר קושי תפקודי בסיטואציות חברתיות שונות, בעיקר בשל הימנעויות חברתיות רבות, המגבירות את החרדה. החרדה באה לידי ביטוי ב – 3 מישורים מרכזיים: במישור הקוגניטיבי, המחשבות ממוקדות במצב המאיים של המפגש החברתי. למשל מחשבות כמו: ישפילו אותי, אם אתנהג לא כיאות אהפוך למושא ללעג, אני לא מספיק מעניין ועוד. במישור התחושתי והרגשי- תחושות של חשש, לחץ ופחד המלוות לרוב בתסמינים גופניים כמו דפיקות לב מואצות, הזעה ועוד ובמישור ההתנהגותי בהימנעות ממצבים חברתיים או מביצוע פעילות כלשהי בפני אנשים בכדי לא לחוות את החרדה הצפויה להם. חרדה חברתית יכולה להיות ספציפית (פחד לדבר מול קהל לדוגמה) או חרדה חברתית כללית.

המצבים השכיחים הנם : לדבר בפני אנשים, להביע דעה בפומבי,  לבצע פעולות כגון אכילה, כתיבה כשצופים בך, לדבר עם אנשים שנתפסים כבעלי סמכות או "מכובדים", ליזום פגישה רומנטית וכד. אנשים עם חרדה חברתית נמנעים ממצבים בהם הם עשויים לבלוט, או להימצא במרכז תשומת הלב. לפיכך, הם אינם מתעמתים ונמנעים מלבקש עזרה.

בדומה ליתר הפרעות החרדה גם בחרדה חברתית לרבים מהסובלים קיימות במקביל עוד הפרעות חרדה, דיכאון , דיסתימיה או הפרעה בדימוי גוף.

חרדה חברתית על פי רוב מתחילה בגיל הילדות וההתבגרות (מעל 85% מהמקרים) ובהעדר טיפול הנה הפרעה כרונית עם פגיעה תפקודית רבה. ההפרעה עלולה לשבש באופן ניכר את חיי האדם החרד במישורים שונים של חייו: לימודים, עבודה וחברה.

הטיפול בחרדה חברתית

הטיפול ההתנהגותי – קוגניטיבי בחרדה חברתית מבוסס על מספר מישורים ומאפשר הפחתה משמעותית ברמות החרדה ולעיתים אף להכחדתה. ראשית מתבצעת למידה על מאפייני החרדה, זיהוי סימנים פיזיולוגים ומחשבתיים מקדימים, רגשות וההתנהגות התואמת. במהלך הטיפול האדם לומד מצד אחד כיצד הוא יכול להפחית את עוצמת החרדה בכדי לאפשר לו להתנהל בסביבה חברתית באופן טוב יותר. מהצד השני המטופל מתנסה בהתמודדות עם החרדה באופן שמאפשר לו לחוות אותה כלא הרסנית ומפרקת ואת עצמו כבעל כוחות להתמודד עמה. שיפור במישורים אלו מאפשר לאדם הסובל מחרדה חברתית להתנסות במספר גדל של אינטראקציות חברתיות ובאופן הדרגתי לחוש פחות ופחות חרדה.

חרדה חברתית היא פחד מוגבר ולא רציונאלי ממצבים חברתיים, העלולה לגרום  לרגשות ותחושות לא נעימים ואף בלתי נסבלים. חרדה חברתית היא אבחנה חדשה יחסית (DSM-III, 1980) למרות ששכיחותה באוכלוסייה גבוהה (כ –  13%).

פחדים וחששות  ממצבים חברתיים  הם דבר טבעי, אולם אצל אנשים מסוימים נוצר קושי תפקודי בסיטואציות חברתיות שונות, בעיקר בשל הימנעויות חברתיות רבות, המגבירות את החרדה. החרדה באה לידי ביטוי ב – 3 מישורים מרכזיים: במישור הקוגניטיבי, המחשבות ממוקדות במצב המאיים של המפגש החברתי. למשל מחשבות כמו: ישפילו אותי, אם אתנהג לא כיאות אהפוך למושא ללעג, אני לא מספיק מעניין ועוד. במישור התחושתי והרגשי- תחושות של חשש, לחץ ופחד המלוות לרוב בתסמינים גופניים כמו דפיקות לב מואצות, הזעה ועוד ובמישור ההתנהגותי בהימנעות ממצבים חברתיים או מביצוע פעילות כלשהי בפני אנשים בכדי לא לחוות את החרדה הצפויה להם. חרדה חברתית יכולה להיות ספציפית (פחד לדבר מול קהל לדוגמה) או חרדה חברתית כללית.המצבים השכיחים הנם : לדבר בפני אנשים, להביע דעה בפומבי,  לבצע פעולות כגון אכילה, כתיבה כשצופים בך, לדבר עם אנשים שנתפסים כבעלי סמכות או "מכובדים", ליזום פגישה רומנטית וכד.

אנשים עם חרדה חברתית נמנעים ממצבים בהם הם עשויים לבלוט, או להימצא במרכז תשומת הלב. לפיכך, הם אינם מתעמתים ונמנעים מלבקש עזרה. בדומה ליתר הפרעות החרדה גם בחרדה חברתית לרבים מהסובלים קיימות במקביל עוד הפרעות חרדה, דיכאון , דיסתימיה או הפרעה בדימוי גוף.  חרדה חברתית על פי רוב מתחילה בגיל הילדות וההתבגרות (מעל 85% מהמקרים) ובהעדר טיפול הנה הפרעה כרונית עם פגיעה תפקודית רבה. ההפרעה עלולה לשבש באופן ניכר את חיי האדם החרד במישורים שונים של חייו: לימודים, עבודה וחברה.

הטיפול ההתנהגותי – קוגניטיבי (CBT) בחרדה חברתית מבוסס על מספר מישורים ומאפשר הפחתה משמעותית ברמות החרדה ולעיתים אף להכחדתה. ראשית מתבצעת למידה על מאפייני החרדה, זיהוי סימנים פיזיולוגים ומחשבתיים מקדימים, רגשות וההתנהגות התואמת. במהלך הטיפול האדם לומד מצד אחד כיצד הוא יכול להפחית את עוצמת החרדה בכדי לאפשר לו להתנהל בסביבה חברתית באופן טוב יותר. מהצד השני המטופל מתנסה בהתמודדות עם החרדה באופן שמאפשר לו לחוות אותה כלא הרסנית ומפרקת ואת עצמו כבעל כוחות להתמודד עמה. שיפור במישורים אלו מאפשר לאדם הסובל מחרדה חברתית להתנסות במספר גדל של אינטראקציות חברתיות ובאופן הדרגתי לחוש פחות ופחות חרדה.